אנדרטת הפסח.
פסח – פסח
פסח « פסח » (ש »ח 6453) פירושו « לעבור, לחסוך ». השורש העיקרי של מילה זו הוא פסח « פסח » (ש »ח 6452) שנותן את המשמעות של « מעל, צולע, פעמון, קפיצה, חילוף »
השה שהוקרב:
נספר את סיפור יציאת מצרים ועבורנו משיחי, זה הולך קצת רחוק יותר, נדבר על קורבנו של ישוע (ישוע) לסליחת חטאינו ולישועה שלנו.
נעשה את ההלל:
הלל, כלומר השבח שלנו לה’. זה יכול להיות שירים, אבל גם העדויות שלנו סביב השולחן. ארוחה זו היא סמל האחדות, מה שמאחד אותנו ואת כולנו גם לישוע המשיח – ישוע המשיח.
לכן, אנחנו לא הולכים לדבר על הגשם ומזג האוויר, אבל הפגישה הזו חייבת להיות מרוכזת באלוהים ובקורבן שהוא הציע לנו כדי להתפייס איתו בדמותו של בנו ישוע (ישוע).
סיפור פסח
הפסח מגיע במקור מליל הגאולה הזה של בני ישראל המוחזקים בשבי ותחת דיכוי העבדות במצרים.
העברים היו צריכים להתכונן כמה ימים לפני הלילה הגורלי הזה, כנראה מאז א’ בניסן או א’ באפריל, לפי לוחות שנה אחרים. אך שימו לב, נאמר בשמות י »ב: 2-6, « בעשור לחודש הזה, יקחו כל בית ומשפחה שה 4 אם יש מעט אנשים בבית לאכול כבש, יצטרפו למשפחה השכנה הקרובה ביותר, בהתחשב במספר הנפשות; ויש לבחור את השה לפי מה שכל אחד יכול לאכול. 5 ולקחת שה או גדי תמים זכר בן שנה׃ 6 ושמרתם עד ארבעה עשר יום לחדש הזה אשר ישחטו כל עדת ישראל את הכבשים האלה בלילה׃ « .
העשירייה בעברית מיוצגת על ידי האות י « יוד », שפירושה « יד ». זוהי חתימתו של אלוהים, היד שברא את העולם ואת היקום עם כל הכוכבים שסובבים בחלל השמימי, תבינו מאוחר יותר את המספר 14, עבור י »ד ניסן. העשר מייצג את ההתחלה של כל הדברים, הוא סמל הטבע הרוחני של כול הדברים, הוא מייצג את המספר המושלם שמקיף את כל מה שקדם לו. לסיכום, המספר עשר מציין את המושלם, נחזור לזה.
בעשירי לחודש על העברים לקחת שה או גדי ללא רבב, זכר בן שנה. בשמות יב:ו נאמר , « ושמרתם אותו עד ארבעה עשר יום לחדש הזה, וביום ההוא ישחטו כל עדת ישראל את הכבשים האלה בלילה ».
רבים אומרים שלפסח הזה אין שום קשר לפסח שאנו חוגגים, אבל מתי ישו (ישוע) נכנס לירושלים כדי להקריב קורבן?
כתוב שישוע (ישוע) היה בבית עניא 6 ימים לפני הפסח. זה ט’ בניסן ולמחרת לירושלים (יוחנן י »ב). השה המושלם נכנס לירושלים ב-10 בניסן, זה יום שבת. המספר 10 מייצג את ההתחלה של כל הדברים. האחד נוגע לעם ישראל והשני נוגע לזמנם של הגויים (ראה מתי 24; לוקס 21; ההתגלות 10 ו-11). בבוא העת, אלוהים ישיב את העם כולו, הם יחזרו להאמין בו, יראה לנו בבירור את דבר אלוהים, ויסיים את « ימי הגויים » (ישעיהו י »ז 7; ס »ב 11-12; אל הרומים 11:26). הגויים, הגויים, ממלאים תפקיד בתוכנית הא-לוהית להחזיר את היהודים אל ה’.
כתוב , « ושמרתם אותו עד ארבעה עשר יום לחדש הזה; וכל עדת ישראל יזביחהו בין שני הערבים. (שמות י »ב, ו’)
הערה אחת אומרת ש »הערב הראשון התחיל בצהריים עד השקיעה, הערב השני עבר מהשקיעה עד שהכוכבים נעלמו »
R. A. Torrey, Trésors de la connaissance de l’Écriture (Lyon: Éditions CLÉ, 2005), Ex 12.6. »
מתי התקיים ערב הסעודה?
ספר יוחנן פרק י »ג 1-2 מציין כי הסעודה נעשתה בערב ה-13 עד ה-14 בניסן. רגע זה נקרא סעודת האדון, שאנו מכירים כסעודת האדון. ישוע (ישוע) יאכל עם שחר ב-14 בניסן, (אסביר בסוף הלימוד) יימסר וייצלב ב-14 בניסן לפני רדת החשיכה ב-15 בניסן.
הוא הוקרב ב-14 בניסן, הוא מת על היער בין שני שודדים, זה שהיה חף מפשע. מה מהווה את פשעו? פילטוס לא מצא בו שום פשע, הוא הפריע לאנשי הדת שדרשו את הוצאתו להורג, 6 פעמים הוא הכריז על חפותו של ישוע. כמו יוסף, הוא נמכר על ידי משפחתו, יהודה איש קריות בפרט, ונבגד על ידי האחרים כמו אחיו של יוסף שלא עשו דבר.
דם ומוות לגאולה
הביטו בשמות י »ב 12, כתוב, « אעבר במצרים בלילה ההוא, והכיתי כל בכור בארץ אדם ובהמה, וכך אשים את משפטי על כל אלוהי מצרים; אני האדון. »
כל בכור מתייחס לישוע (ישוע) (קולוסים א’ 15-18; תהילים פ״ט: 27; משלי ח’ 22-24). מותו של הבכור היה נחוץ כדי להושיע את עמו, לא רק מוות אלא גם דם, שהוא הקדמה מושלמת למותו של ישוע. דם השה חוסך מאיתנו מוות ומבטיח ישועה אם נלך בדרכי האדון.
צלוי באש
כתוב : « בלילה ההוא יאכל הבשר וצלה באש; יש לאכול אותו עם מצות ועשבי תיבול מרים. (שמות י »ב, ח’)
צלוי באש: הוא מדבר על סבלו של ישוע, על ייסוריו על המוקד, על צלב הקורבן (ישעיהו נ »ג 10). בתהילים כ »ב 15 נאמר , « אנכי כמים זורמים, וכל עצמותי נפרדות; הלב שלי כמו שעווה, הוא נמס לתוך המעיים שלי. »
הבשר יאכל: לא רק כדי להינצל ממוות כאשר מלאך ה’ יעבור על בתי מצרים, היה צורך לאסוף את הדם ולמרוח אותו על מזוזות. נראה שאכילת הבשר חשובה כדי להציל את חייו של האדם. אכן, היא גם מזכירה לנו בברית החדשה את מה שכתוב ביוחנן ו’ 51-54: « אני הלחם החי שירד מן השמים. אם מישהו יאכל מהלחם הזה, הוא יחיה לנצח; והלחם אשר אתן הוא בשרי אשר אתן בעד חיי העולם׃ 52 ויתווכחו היהודים איש אל רעהו ויאמרו איך יתן לנו את בשרו לאכל׃ 53 ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אמר אני לכם אם לא תאכלו את בשר בן האדם ותשתו את דמו אין לכם חיים בעצמכם׃ 54 כל אשר יאכל את בשרי ושתה את דמי יש לו חיי עולם׃ ואני אקים אותו ביום האחרון. »
הם יחיו בלילה האחרון של פסח כאשר ישוע (ישוע) יערוך את מה שנקרא סעודת האדון. לרוע המזל, האסיפות שלנו קיימו כמעט את אותו טקס כמו זה של רומא עם המארח שהכומר מכניס לפיו של המאמין שבא לפניו ועם קפסולת היין הקטנה. אנו לוקחים חתיכת לחם קטנה על מגש וכמוסת היין או מיץ הענבים שלנו. כולם חיים אחדות אישית והרבה פחות אחווה.
סעודת האדון שישוע (ישוע) המליץ לנו לקיים, בדיוק כפי שהפסח מדבר על אות הברית שהתרחש בדם. היהודים מקיימים את אותו אות פעם בשנה כפי שהוא מצווה. ואכן, ביוחנן י »ג 2 כתוב , « בסעודה, כאשר כבר השטן עורר בלבו של יהודה איש קריות, בן שמעון, את המטרה לבגוד בו ». המילה ארוחת ערב היא δεῖπνον -ου [τό] « deipnon », פירושה « ארוחת ערב » אך גם « ארוחת ערב ». המילה « ארוחת ערב » תורגמה מהלטינית « Cena » מהיוונית « deipnon ». הטקסט היווני מדבר על ארוחה אמיתית, זו סעודת הפסח כאן.
אז האם עלינו לעשות זאת פעם בשבוע, כמה פעמים שנרצה, או פעם בשנה ל-14 בניסן?
ישוע אמר , « ויאמר להם, השתוקקתי לאכול עמכם את הפסח הזה, בטרם סבלתי ». (לוקס כ »ב, 15)
נושא זה מעורר מחלוקת ומוביל להרבה מחלוקות ופילוגים.
חג הפסח הוא חג חגיגי שמוזנח מאוד בהשוואה לחג המולד. אנחנו אמורים למצוא יותר התלהבות בחג הפסחא מאשר בחג המולד, אבל למרבה הצער בואו נהיה כנים, זה לא המקרה. עם זאת, ישוע (ישוע) סבל ייסורים בגן גת שמנים, הוא הזיע טיפות דם. הוא אמר , « אבא, אם היית לוקח ממני את הכוס הזאת! עם זאת, אל תעשה את רצוני, אלא את רצונך. (לוקס כ »ב, 42) הוא הרגיש כמו בן אנוש את מה שפחד יכול לגרום לנו. הוא יכול היה לוותר, אבל להיפך, הוא הלך עד הסוף. למעשה, « וירא אליו מלאך מן השמים לחזקו. 44 ויהי בצרותו ויתפלל ביתר שאת וזיעתו היתה כטיפות דם אשר נפלו ארצה׃ (לוקס כ »ב 43-44).
אם נתייחס רק לסעודת הפסחא, האזכרה התקיימה רק פעם בשנה. אחרי מה לזכור כשישוע (שובר) את הלחם עצמו, הוא מזמין אותנו ללחם הקודש ומצפה מאיתנו לקחת יחד הרבה יותר מאשר חתיכת לחם קטנטנה וקפסולת היין הקטנה שלנו. במעשי השליחים ב’ 41-47 מסופר לנו על סוג של אגפה, כל אחד הביא אוכל שלקח בפשטות הלב. אנו רואים בהקשר של סולידריות בין כל העשירים או העשירים ביותר תמכו בעניים, כך שלא היה נזקק. אבל הטקסט היווני אינו מדבר על הסעודה האחרונה.
הזיכרון הוא על הקרבה, הזיכרון של סדר הפסח חשוב יותר מלידה, כי המטרה עבורנו שצריכה להיות נושא לשמחה היא מותו, בלי מותו, בלי חיים, בלי ישועה.
כאשר אנו אוכלים את סעודת האדון בטקס הפסח, זה ככה בפסח היהודי, כן באמת. בתחילת הסעודה שוברים את המצה האמצעית, עוטפים את החצי הגדול ומחביאים אותו, ומחזירים את החצי השני בין שתי המצות האחרות. הוא יחולק לאחר הארוחה בטקס הדומה באופן מוזר לסעודת האדון.
צפון: מצה גנוז ונמצא
בסוף הסעודה חולקים את חתיכת המצה השבורה שעטפו והחביאו. ישוע הציג זאת כ « זה גופי אשר ניתן לכם »; (לוקס כ »ב, 19) היהודים, מבלי לדעת זאת, עושים משהו נבואי למדי הרבה לפני שישוע (ישוע) בא לכדור הארץ.
ברך – הודיה
לאחר מכן אנו לוקחים את היין השלישית, שהיא הגאולה. כולם ממלאים את הספל שלהם.
המילה גאולה מרמזת על כך שיש מחיר לשלם עבור פדיון מישהו, והמחיר הזה הוא חיים כדי להושיע מישהו. ישוע (ישוע) מחליף את חייו בחיינו. ישוע (ישוע) אמר: « אז הוא לקח; ויהי כאשר הודה ויתן להם ויאמר שתו ממנו כלכם 28 כי זה דמי דם הברית הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים׃ (מתי כ »ו 27-28).
את הכוס השלישית שותים לזכר קורבנו של ישוע (ישוע).
הראשונה אל הקורינתים י »א 17-29 שאול מספר לנו על אלה שלקחו את סעודת האדון בקלות ראש, שלא כדין. זה או זה היה רעב, כל אחד מביא את ארוחתו, « לא לאכול את סעודת האדון »; אומר פאולוס (הראשונה אל הקורינתים 11:20). הסעודה הסתיימה בעבודה זרה, רבים יצאו שיכורים… למעשה, פאולוס חייב לעשות סדר בדברים. פסוקים 23 עד 26 בראשונה אל הקורינתים י »א, מספרים לנו על סעודת האדון, סעודת האדון, כיצד עלינו להשתתף בה. מצד שני, שבירת הלחם שהתלמידים הראשונים נפגשו איתה באופן קבוע ואולי אפילו מדי יום אינה מראה שזו הייתה סעודת האדון שהם חלקו, למרות שחלוקת השבת שלנו, שבה אנו שוברים את הלחם (חלה) ואוכלים את הקידוש (יין), דומה לסעודת האדון. זוהי ארוחה של אחווה או חלוקת שבת.
טקס סעודת האדון כולל את שלוש המצות, אנו מחלקים את האמצעית ומבחינת הכוס היא השלישית, היא ה »גאולה ». מעשי השליחים ב׳: 42, 46; 20 :7, 11 ; 27:35, אל תדבר אלינו על סעודת האדון אלא רק על סעודות, ועלינו לשים לב לבשורה על פי לוקס 24:30 « בהיותו יושב איתם לשולחן ויקח לחם; ולאחר שהודה, הוא שבר אותו, ונתן להם אותו. ». אבל חשוב לציין את האחדות שהם חיו יחד, ושלמרבה הצער, על פי האיגרות אל הקורינתים, חלקם הסיטו לטובתם האישית עד כדי יצירת כתות, הייתי אומר מזיקה.
מה שהאדון ביקש מאיתנו לקיים כזיכרון אינו חג המולד, אלא בבירור הפסח הזה או סעודת האדון שמזכירה לנו את קורבנו של ישוע (ישוע) ואת מות הבכורות כמו במצרים. צריך להתבונן מקרוב בטקס הפסח כדי להבין את ההתגלות. הפגאניזם פשוט החליף את הפסח בחג המולד, שאנו יודעים שמהותו היא ממקור פגאני בלבד.
זה פסח
כתוב בשמות יב:יא: « כי תאכלו, תחגרו את חלציכם, את נעליכם על רגליכם, ואת מטכם בידכם; ואתה תאכל אותו בחיפזון. » זהו חג הפסח של האדון. »
פסח « פסח » (ש »ח 6453) פירושו « לעבור, לחסוך ». השורש העיקרי של מילה זו הוא פסח « פסח » (ש »ח 6452) שנותן את המשמעות של « מעל, צולע, פעמון, קופץ, חסכוני », כפי שראינו.
אלוהים יציל את עמו ממוות, הוא יפסח עליהם.
מוות למסירה
שמות י »ב: 12-13 « והכיתי את כל הבכורות » ו »הדם יהיה לכם לאות »
כפי שראינו, מות הבכור והדם הוא הדרך לגאולה ולישועה, אז יש משמעות סמלית מאוד בין מה שישוע (ישוע) עשה למעננו, הקריב ומת על המוקד כדי להציל אותנו מכוח המוות לבין הישועה הנצחית שתבוא לאחר מכן.
חלק שני:
מצות
בשמות יב:טו נאמר , « שבעת ימים תאכלו מצות. מהיום הראשון לא יהיה עוד חמץ בבתיכם; כי כל אכל חמץ מהיום הראשון ועד היום השביעי יכרת מישראל. »
במסורת, מה זה להימנע מבצק מחמצת במשך 7 ימים?
זו דרך לטהר את עצמנו. לפעמים כאשר אדם חולה היה צריך לטהר את עצמו מטומאה או מחלה, הוא הונח בצד עד 7 ימים והיה צריך לטהר את עצמו על ידי רחיצת עצמו עד שלוש פעמים ביום.
השליח פאולוס אומר, « הפסח שלנו, המשיח, נהרג » (הוקרב), והוא ממשיך, « לכן הבה נשמור את החג » (הראשונה לקורינתים ה’ 7). אבל איזו מסיבה? אנו הולכים לחגוג את חג המצות שמדבר אלינו על טוהר בהליכה, הליכה ללא חטא!
אנו יודעים שהעברים לא הגיעו ביום אחד להר סיני ואפילו לא הגיעו לגבולות כנען. המדבר היה ייסורים של 40 שנה עבורם, אחרת הם נאלצו להיפרד מהמחמצת הישנה. רבים עדיין היו קשורים לטקסים שחוו במצרים, והסיבה לעשיית העגל היא הוכחה לכך, אך גם רבים לא נכנסו לארץ המובטחת בגלל חטאיהם ומרידותם.
המצות בכל התנ »ך הן דימוי של חטא. בני ישראל היו צריכים להיות מודעים כפי שעלינו לעשות עד היום. הייתה עליהם החובה להוציא את החמץ מבתיהם. זה עדיין היה משהו חשוב. בואו ניקח את זה כדוגמה גם עבורנו. האם יש משהו בבתינו שאינו מוצא חן בעיני האדון? האם יש משהו שאנו יכולים לומר שאינו מתאים לדבר־אלוהים? שהוא לא תואם: ספר כזה וכזה, סרט כזה ואחר, משהו לאור דבר אלוהים?
הסר מחמצת ישנה
כתוב בשמות יב:טז : « ביום הראשון יהיה לכם מועד קדש; וביום השביעי תהיה לכם אסיפה קדושה. שום עבודה לא תיעשה בימים האלה; תוכלו להכין אוכל לכל אדם בלבד. »
אף אחד לא יעבוד באותו שבוע. כי שבעה ימים מזכירים לנו שזה כל חיינו, מהיום הראשון עד השביעי בשבוע עלינו להיות ללא מצות, ולכן כל יום. מחמצת יכולה לייצג מספר היבטים:
חטא, רשעות, צביעות, חוסר מוסריות, זנות, עבודת אלילים (ראה הראשונה אל הקורינתים ה’ 1-13) ועוד.
בי »ד בניסן , ניתן האות להצתת הפסח.
14 בעברית מראה במדויק את יד האלוהים. המספר 14 נוצר על ידי האות י « יוד » 10 ו-ד « דלת » 4 = 14. יד בעברית היא « יד » המציינת את ידו של המושיע . האות ד « דלת » בעברית, פירושה « דלת ». הדלת פתוחה עכשיו ליציאה, י־הוה הוא שיפתח את הים לשניים והוא זה שיסגור אותו, מי הים יסגרו על צבא פרעה. ישוע (ישוע) פתח את דלת הישועה והוא יסגור את דלת אולם החתונות בפני עלמות טיפשות (מתי 25:1-13). הם לא לקחו את דברי אלוהים ברצינות מספקת.
הוא כותב בשמות י »ב: 21-22: « ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם: לכו וקחו בקר למשפחתכם ושחטו את הפסח. 22 ואתם תקחו צרור אזוב וטבלתם בדם אשר בכיור ונגעתם במשקוף ובשתי המזוזות בדם אשר באגן׃ אף אחד מכם לא יעזוב את ביתו עד הבוקר. »
הם חייבים לקחת ענף של זעתר, וזה כל כך חשוב כאשר אנו קוראים פסוקים מסוימים בתנ »ך (ויקרא י »ד 4, 6, 49, 51). זעתר, בעברית « אזוב » (ש »ח 231) ו »צמח המשמש למטרות רפואיות או דתיות ». מטרת ההקרבה היא ישועה אך גם ריפוי. על ידי מכותיו נרפא, אומר דבר אלוהים (ישעיהו נ »ג 5 והראשונה לפטרוס ב’ 4).
שמות יב-כט-לו: אלוהים מכה את מצרים במות הבכורות, אפילו בבקר, « לא היה בית אשר לא היה בו מת » (פסוק ל).
המוות הוא שיא הגאולה, אבל זה עדיין לא נגמר, העברים יצטרכו לעזוב במהירות כי אלוהים יודע שפרעה יצטער על כך שראה את עבודת החינם הזו עוזבת. זה בדיוק מה שהיריב שלנו השטן עושה כאשר אנו מקבלים את אלוהים כמושיענו, הוא לא הולך לעזוב אותנו לבד בהתחלה.
הם יוצאים לסוכות
שמות י »ב:37 « וילכו בני ישראל מרעמסס עד סוכות למספר כשש מאות אלף רגלים בלי הבנים ».
סוכות פירושו « סוכה, סוכה » (שו »ע 5523) אך גם « סוכות » בא מהשורש « סוכה » (שו »ע 5521) הנותן את המשמעות של « משכן, סוכה, אוהל, מאורה, מחסה, בית », סוכה באה מסך « סוך » שנותן את המשמעות של « מאורה, משכן, אוהל » (ש »ח 5520) ומהשורש הראשוני סכך « sakakh » (HS 5526) שנותן את המשמעות של « לכסות, לכסות, לכתר מכל הצדדים, לסגור, להגן, לארוג, לחמש ולהסתתר, לעטוף, לפרוס, להגן, להגן ».
אלוהים יביא אותם לחוף מבטחים. אבל גם, בסכנה, האדון רוצה להפוך אותנו לבטוחים.
בשמות פרק י »ד.
ה’ מבקש ממשה לפרוץ את המחנה ולחנות « לפני פי החרות » פי החרת, שפירושו « מקום כרי הדשא », « מקום אשר צומח בו העומס » (שו »ח 6367), « בין מגדל לים, מול בעל צפון; מול המקום הזה תחנו, ליד הים. (שמות י »ד 2). המילה « פאי » במצרית באה מהמילה « פה » בעברית (ש »ש 6310) שפירושה « פה, … », לאכול, לפתוח, מילה זו באה משורש ראשוני « פאה » פאה (6284) שנותן את המשמעות של « להתפצל לחתיכות, לשבור לחתיכות, לשבור ».
ניתן להגדיר את המילה פה « פה » כפיה של חיה. אם אלוהים הוא זה שמושיע את ישראל, איזו חיה זו תהיה?
פרעה לומד ומאמין שהעברים אבודים במדבר. הדרך הקצרה ביותר לכנען הייתה ללכת צפונה, אך להיפך, בני ישראל הלכו דרומה. פרעה יוצא לרדוף אחריהם ואוסף צבא גדול, אם לא את כל צבא מצרים. ותגובתם הראשונה של העברים כאשר הם רואים את הצבא מתקרב, הם מתחילים למלמל. לנוכח הפחד, הם אומרים לעצמם שעדיף למות במצרים, הם עומדים בפני מבחן ראשון של ביטחון. « אל תירא », אמר משה, « ישועתך מגיעה, אלוהים ילחם למענך ». האם אנחנו יכולים להאמין לזה ברגעים כאלה? גם אם הם ראו את כוחו של אלוהים בפעולה, עדיין יש ספק ופחד לנוכח האיום שאורב להם.
כאשר יצאו בני ישראל לכיוון פי החירות, הענן ועמוד האש הלכו לקראתם כמדריך שיראה להם את הדרך. הקב »ה רוצה שהם יעברו בדרום ולא בצפון, מהסיבה הפשוטה שיבינו שכדי להיכנס לארץ המובטחת הוא ממתין ל »גוי קדוש », נקי מכל טומאה. העמוד שלפנינו מזכיר לנו שישוע (ישוע) הוא הדרך, הוא זה שאומר לנו « לכו אחרי » (מתי ח’ 22; מתי ט׳: 9; יוחנן א’ 43).
אבל כעת, עמוד האש והענן עומדים מאחורי ההגנה על האנשים כשהם חוצים את הים. אלוהים הציב את עצמו בין מחנה מצרים לישראל, צבא פרעה לא יכול היה להגיע אליהם. אז ביקש ה’ ממשה להרים את מטהו, להושיט את ידו ולבקע את הים. ישראל תיכנס לים על קרקע יבשה, יש שתי חומות ים והדרך וביניהם. אנו צועדים בתוך החשכה, בגיא המוות, וישוע (ישוע) מראה לנו את הדרך להציל את חיינו.
אבל פרעה עקשן, לבו קשה, הוא רוצה לרדוף אחרי העברים אל תוך הים מבלי להבין את הסכנה שהים עלול לסגור על צבאו. גלגלי המרכבות נשברים, « ויאמרו מצרים הבה ננוס מישראל כי ה’ נלחם לו במצרים ». (שמות י »ד, 25) אלוהים הוא זה שנלחם במצרים. אלוהים מבקש ממשה להושיט את ידו והמים יסגרו על המצרים כאשר כל בני ישראל יצאו. אלוהים מפצל את צבא פרעה לגזרים.
שמות טו אריה יהודה – שירת הים
בפרק ט »ו אנו רואים את בני ישראל שרים שירה, זוהי שירה של ישועה, שירת משה, שהקדושים, לאחר קול השופר האחרון והישועה שמגיעה, שרים גם על ים הזכוכית (ראה התגלות ט »ו 1-4). שירה זו ידועה בשם « שירת הים » (ראה התגלות 15).
בשמות טו:ד כתוב , « וישליך לים את רכב פרעה ואת צבאו; לוחמי העילית שלה נבלעו בים האדום. »
אני רוצה להדגיש מה מייצג הביטוי « ים סוף« . בעברית כתוב: « ביעם סוף ». Bayam = בים
הים הוא « ים » בעברית. אבל גם « ים » בא משורש שנותן את המשמעות של « שאגה » (ש »ח 3220).
בואו נזכור את המילה שאגה.
לאחר מכן, « סוף « המוגדר ב « אדום » בפסוק בעברית (ש »ח תשפ »ו) נותן את המשמעות של « למחוק, להשמיד, לאבד, לסיים, להיעלם, להשמיד ». הבה נזכור את המילה « השמדה ».
עכשיו, תראו מה מסמלת העצירה הזו במחנה פי החירות ומול ים סוף.
הצבענו על כך שהמילה « פאי » בעברית היא « פה » פה (ש »ח 6310), שפירושה « פה, מקור, התייעצו, אכלו, נפתחו ». אני זוכר שהמילה הזו באה מהשורש הראשוני « פאה » פאה (6284) « יסחף », « להתפצל לחתיכות, לשבור לחתיכות, לשבור. « .
ואז ראינו שהים הוא « ים » והמילה הזו נותנת את המשמעות של « שאגה »
מי פותח את הפה, אוכל, מתפצל לחתיכות, שואג ומושמד?
פה ושאגה
זה המאפיין של אריה. האריה הוא סמלו של שבט יהודה (בראשית מט:ט) הידוע כשבט המלוכה. גם בישעיהו ל »א 4 אומר האדון, « כי כה אמר יהוה אלי כאריה, כאשר גור האריה שואג על טרפו, ואף כי כל הרועים נאספים עליו, אל תיבהל מקולם, ואל תיבהל ממספרם; וכן ירד יהוה צבאות להלחם על הר ציון ועל גבעתו. « .
פסוק זה מסכם היטב את עומק המקום « פי החירות » ו « ים סוף ». האריה שואג, פותח את פיו לאכול, מתפצל לחתיכות בפיו, הוא השמיד את טרפו. אריה זה מתייחס ל: אריה יהודה.
צבא פרעה נכנס לפה האריה ונחתך לחתיכות והושמד.
היה זה ישוע (ישוע) שהושיע את בני ישראל מיד המדכא. אך עדיין, לפני כאלפיים שנה, ישוע (ישוע) העניק ישועה, הוא פתח דלת של ישועה לעולם כולו.
המוות הוא תחייתו של ישוע
כתוב ביוחנן י »ט 31 : « זו הייתה ההכנה לפסח והשבת הזאת עמדה להיות יום חגיגי. מחשש שהגופות יישארו על הצלב בשבת, ביקשו היהודים מפילטוס לשבור את רגלי הצלוב ולהוציא את הגופות. »
ישוע (ישוע) מת על היער (הצלב) באותו זמן שבו שה הפסח נשחט « בין שני הערבים » בי »ד בניסן (שמות י »ב 6). נהרג בי »ד בניסן בין שני הלילות, ממש לפני תחילת ט »ו בניסן בשקיעת החמה (שמות י »ב, ו). ישוע (ישוע) הוא שה האלוהים שלוקח את חטאי העולם (יוחנן א’ 29).
בואו נחשב בצורה הגיונית: אם היום הראשון בשבוע חל בשבת מיד לאחר צאת השבת. ישוע (ישוע) אכל ככל הנראה בין הערב של ה-13 ל-14 בניסן. נראה כי חלק מהתיאולוגים מוצאים את זה אבסורדי או לא הגיוני שהוא הקדים את הסעודה לי »ג בניסן, אך אם נניח שהיום החדש מתחיל עם רדת החשיכה כפי שניתן לראות בלוחות השבתות, ייתכן שאנו נמצאים בי »ד בניסן בשעה זו של יום שלישי בערב.
ביום השלישי מביאים לכהן אלומת חיטים (ויקרא כ »ג, ט-יא), ביכורי הקציר. ישוע (ישוע) והבכור מן המתים, « הוא בכורי המתים ».( מעשי השליחים כ״ו: 23; קולוסים א’ 18; הראשונה אל הקורינתים ט »ו 20) אנו מדברים כאן על תחיית המתים.
כתוב : « באחד בשבוע הלכה מרים המגדלית אל הקבר בבוקר, בעודו חשוך; ותרא כי האבן הוסרה מן הקבר. ( יוחנן ב׳: 1 ) . מתי ישוע קם?
מישל סילבה אנדרדה נותן לנו פרטים:
« האסטרונומיה וההיסטוריה מוכיחות שישוע (ישוע) מת ביום רביעי, 5 באפריל, 30
אם נעיין בכמה מקורות, אנו מוצאים את הדברים הבאים: « ומכיוון שהצליבה התרחשה בימים הראשונים של שבוע הפסח, בזמן הירח המלא של ניסן, בערב השבת השנתית, ניתן לתארך את מותו של המשיח במדויק ליום רביעי, 5 באפריל, בשנת 30. מולד הירח האביבי ולוח השנה של שנת 30 [מוכיחים זאת]… על פי הקריטריון של הירח המלא של ניסן נקבעה הסעודה האחרונה (סעודת הפסח שישוע אכל עם תלמידיו), והצליבה למחרת, 5 באפריל, 30 באפריל. הירח היה מלא ביום חמישי, 6 באפריל בשעה 19:45, 53 בערב UTC סעודת הפסח (הרשמית) התרחשה בערב יום רביעי, 5 באפריל.
טקס הזיכרון של הסעודה האחרונה יכול היה להתקיים רק ביום שלישי בערב. הפסח בבשורה על פי יוחנן: יוחנן מראה לנו שמה שהאמינו שהוא ה’פרסקבה’ שהייתה ההכנה לשבת (השבועית) היה למעשה ההכנה לפסח » (IMCCE Concordance).
מצפה הכוכבים של פריז נותן את התאריכים הבאים לירח המלא באביב:
- שנה 29 ירח מלא בניסן, יום ראשון, 17 באפריל;
- שנה 30 ירח מלא של ניסן ביום חמישי, 6 באפריל
.(מקורות: ירח האביב ו-IMCCE)
ישוע מת על הצלב בשעה שבה הוקרב שה הפסח בבית המקדש, בארבעה עשר בניסן ».
על פי רמזים מלוח השנה הירחי של אותה תקופה, ישוע (ישוע) נצלב בשעות אחר הצהריים של יום רביעי, 5 באפריל, 30 לספירה. הוא מת ונקבר לפני כניסת השבת (יוחנן י »ט 31). שבת זו הייתה חג לאומי מיום רביעי בערב עם רדת החשיכה, חגים או חגים, אם הם חלים בימי חול, הם שבת. בפרק זמן של 8 ימים, יש 3 שבתות בשבוע זה: בעשרה בניסן כאשר ישוע (ישו) נכנס לירושלים (זה היה יום שבת), י »ד בניסן כאשר הוא נצלב, זה ביום רביעי עם רדת החשיכה ובשבת. יש לשים לב שהיום החדש חל מכניסת השבת, כעיקרון כניסת השבת, בלילה שלפני שקיעת החמה. אם היינו צריכים לכוון את השעונים שלנו, זה כאילו היה חצות. היום הראשון בשבוע שלאחר כל שבת מתחיל בשבת. אם השבת יוצאת בסביבות השעה 18:43 ביום שבת, אותו יום בשעה 18:44 הוא היום הראשון בשבוע. כי לוח השנה ומוגדר ללוח השנה הירחי. זה אולי קצת מסובך, אבל אנחנו חייבים להתייחס לדבר אלוהים עצמו.
הוא נשאר שלושה ימים ושלושה לילות במותו, כלומר משבת יום רביעי בערב ועד צאת השבת במוצאי שבת. הוא קם לתחייה מהמתים כמו כשהשעון מצלצל מהשעון המעורר.
זה הזיכרון שאנחנו שומרים. אלוהים תכנן מראש דלת ישועה לכל האנושות מיסוד הבריאה.
היה מבורך
רוג’ר דלפלייס
כלי לימוד:
ג’יימס סטרונג, Lexique Strong hébreu-français de l’Ancien Testament (Lyon: Éditions CLÉ, 2005). »
Trésors de la connaissance de l’Écriture (Lyon: Éditions CLÉ, 2005),
דלי המלך ג’יימס
לקסהאם תנ »ך עברי
לקסיקון עברי ויווני חזק
No responses yet