אור – הפרדה מהחושך
בראשית א’ 2-1: « בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. 2 והארץ היתה חסרת צורה וריקה וחשך על פני התהום ורוח אלהים נעה על פני המים׃ »
כדור הארץ נמצא במצב של תוהו ובוהו וחוסר איזון, בזמן הזה, אם כדור הארץ קיים, האור עדיין לא הופיע.
עלינו לקרוא את פסוקים 3 ו-4 « ויאמר אלהים, יהי אור; ויהי אור. 4 וירא אלהים כי טוב האור׃ ואלוהים הבדיל בין האור לחושך. » וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר ויומר אלוהים יהי אוור ויהי אוור
האור הוא מעל לכל זה, הוא הסימן למה שאלוהים רוצה להפריד, וטוב יותר, להפריד. האלילות, בהקשר הנוכחי של התנגדות העברים לשמר את המסורת שלה ובמיוחד את התורה, הם שמרו על האור בעולם הזה. בתהילים קי »ט:105 נאמר , « דברך נר לרגלי ואור לדרכי ».
ונזכור שעלינו לזכור שגם עלינו להתנגד. כך הפך חנוכה ליום זיכרון לניצחון על האלילות.
החושך מסתיר מאיתנו את האור, החושך הוא לא רק מקור החושך המוחלט, אלא גם המילה העברית « חשך חושך » נותנת את המשמעות של פורענות (ראה עברית חזקה 2822).
בתהילים צ״ז: 11 נאמר דבר חשוב : » נזרע אור לצדיקים ושמחה לצדיק לבבם » .
הוא נזרע, אנחנו מדברים על משהו שאנחנו לא רואים, הוא נסתר והיחיד שמוצא אותו הוא הצדיק. המונח « זרע » הוא « זרע » בעברית (עברית חזקה 2232). כפי שאמרתי לכם, משמעות המונח הזה היא « זרע » אבל גם רומז ל »זריעה…….. להיכנס להריון. »
זה תעלומה, הצדיקים נזרעו וזה גורם לנו לחשוב על מה שישוע (ישוע) אמר לנקדימון, שאנו קוראים: « ויהי איש אחד מן הפרושים, ושמו נקדימון, מנהיג היהודים, 2 ויבא אל ישוע בלילה ויאמר אליו, רבי, ידענו כי מורה מאת אלוהים אתה; כי איש לא יוכל לעשות את הנסים האלה שאתם עושים, אלא אם כן אלוהים עמו. 3 ויען אותו ישוע אמן אמן אמר אני לכם אם לא יוולד אדם מחדש לא יוכל לראות את מלכות האלהים׃ 4 ויאמר אליו נקדימון: « איך יוכל אדם להיוולד בזקנתו? האם הוא יכול לחזור לרחם אמו ולהיוולד?
5 ויען ישוע אמן אמן אמר אני לכם אם לא יולד אדם מן המים ומהרוח לא יוכל לבוא אל מלכות האלהים׃ 6 הנולד מן הבשר הוא בשר וכל הנולד מן הרוח הוא רוח׃ 7 אל תתמהו על אשר אמרתי לכם עליכם להיוולד מחדש׃ 8 הרוח נושבת בכל אשר תחפוץ׃ ואתה שומע את הצליל; אבל אתה לא יודע מאין הוא בא, ולאן הוא הולך. כך גם עם כל אדם שנולד מהרוח. 9 ויאמר אליו נקדימון: « איך זה ייתכן? » 10 ויען אותו ישוע לאמר אתה מורה לישראל ואינך יודע את הדברים האלה׃ ( יוחנן ג׳: 1–10 ) .
רבים קרובים מאוד לכתבי הקודש, הם כל כך מעורבים בו שהם אפילו מסונוורים ממנו כמו דוקטור החוק הזה. כשאתה קורא את זה, הכלל צריך להיות כזה. זו הייתה הבעיה עם האנשים הדתיים בימיו של ישוע.
« לזרוע » זה להיות ברחם, הזרע נמצא ברחם האישה ההרה. הכול הוא שם נרדף כאשר אנו עוברים תשובה ללידה, עלינו להיוולד מחדש. כלומר, מה שהיינו פעם מת, אנו קמים לתחייה לחיים חדשים. ברחם, העובר ובשקית נוזלים. האישה ההרה, כשהיא עומדת ללדת, היא אומרת שהמים שלה נשברים, זה שם נרדף לטבילה. הילד עדיין לא נושם בכיס הזה, הוא נושם רק כשהוא מתעורר לחיים…
ברגע זה, הנשימה נכנסת אליו כאשר הוא נמצא במגע עם האוויר, או החמצן. זוהי הנשימה אליה רומז ישוע (ישוע) ונשימה זו היא שם נרדף לרוח. אלוהים נושף בנחיריו של הילד. להיוולד ממים זה מהרוח, זה המסתורין של הזרע.
האור נסתר מהצדיקים, היינו שהצדיקים מושרשים. עץ מבוסס חזק גם באדמה כאשר הוא קרוב לזרם מים.
האם באמת התרחש נס שמן החנוכה? עם אלוהים הכל אפשרי, ורבים מפקפקים בכך, מה שצריך לזכור הוא שכל עוד האור נשאר בעולם הזה, הוא תמיד ידאג שדברו יישמר.
דברך הוא נר לרגלי ואור בדרכי.
כלומר, בעיצומו של החושך, אלוהים שולט בכאוס ובאי-סדר. יש גברים ונשים שאינם כורעים ברך לבעל-עשתרת.
היעדר האור הזה של היום הראשון פירושו חוסר מוחלט שיגרום לתוהו ובוהו, כפי שאנו יכולים לקרוא בירמיהו ד’ 23-24: « אני מביט בארץ והנה היא חסרת צורה וריקה; השמיים, ואורם נעלם. 24 אני מביט בהרים והנה הם מזדעזעים׃ וכל הגבעות מתנדנדות. ». אנו יכולים להבין שהקב »ה אומר לירמיהו שהיעדר האור הזה גורם לריק, לחזרה לתוהו ובוהו. ובפסוק 22 ירמיהו אומר, « אכן עמי כסילים, הם אינם יודעים אותי; הם ילדים טיפשים, חסרי אינטליגנציה; הם מיומנים בעשיית רע, אך הם אינם יודעים כיצד לעשות טוב. »
הבינו מה הייתה הארץ ללא רוח אלוהים, ללא האור המופיע בחושך, כי זה מה שהוא. כל עוד רוח האל מרחפת על פני האדמה, הכאוס נמצא בשליטה. אם אלוהים ייסוג מכדור הארץ, בני האדם יינטשו לנפשם ויגרמו לתוהו ובוהו.
הרוח והאור מעכבים אסון ושממה. אלוהים מקיים את דברו.
חנוכה רומז לרוממות אדוננו
יוחנן ב’ 20-18: « ויענו היהודים ויאמרו אליו, איזה נס עשית לנו, שעשית זאת? 19 ויען להם ישוע: « הרסו את המקדש הזה, ובעוד שלשת ימים אקים אותו. » 20 ויאמרו היהודים ארבעים ושש שנה לבנות את המקדש הזה ובשלשת ימים תקומו׃ »
הקדשה מוזכרת בנחמיה י »ב, כז : « בחנוכת חומות ירושלם נקראו הלויים מכל המקומות אשר ישבו שם, ויביאם ירושלם לחגוג את החנוכה ואת החג בהלל ובשירה, לקול מצלתיים, לאוטה ונבל ».
בית המקדש כאן נבנה מחדש זה עתה ובמקרה של ישוע, הוא עצמו המקדש שנבנה מחדש ומזמור ההקדשה של מזמור ל’ עוסק בישוע (ישוע).
כאשר אנו מדליקים את הנרות, במובן הרוחני, אנו עושים פעולה של העלאת הלהבה שבתוכנו. בספר במדבר ח:ב כתוב: « דבר אל אהרן ואמרת אליו, כאשר תשים את הנרות על המנורה ידלקו שבעת הנרות מלפנים ». המונח המדויק יותר בתחילת הפסוק יהיה « כאשר תדליק » דברה אלהרן ואמרת אליו בהעלתך דבר אל-אהרון ועמרות בהלוותך. « דבר עם אהרון, תגיד לו כשאתה נדלק… » ניתן לתרגם את « בהלותקה » גם כ« להעלות », « להקריב » (« חיפיל »), « להביא מתנות ».
ההקדשה היא הרבה יותר ממסורת רבנית כפי שרבים חושבים, אלא להודות לאלוהים על מה שהוא עשה. אנו שמים לב שההקדשה בכל פעם שהיא מוזכרת בתנ »ך סובבת סביב המשכן בפעם הראשונה במדבר המוזכר בבמדבר ז:י או בין היתר נחמיה י »ב:27 כאשר בית המקדש נבנה מחדש.
ישוע אמר, הרסו את בית המקדש הזה ובעוד שלושה ימים אקים אותו. לחנוכה יש ערך תנ »כי יותר מאשר עובדות היסטוריות, אם נסתכל בבחינת הרוח, אלוהים קורא לנו להעלות אליו תהילה והודיה. העלו את זה, זה מדליק את הלהבה שלנו לאלוהים, אנחנו עושים את זה באופן סמלי בחנוכה, אבל אנחנו גם עושים את זה כל יום.
ר.ד.
רוג’ר דלפלייס
Roger Delplace
No responses yet